הדף הקודם

ערכין ט׳

ט״ז בכסלו תשפ״ז · 26.11.2026

הדף הבא
עמוד א׳
  1. קָדֵים אָתֵי סֵיהֲרָא תְּלָתָא יוֹמֵי! הַשְׁתָּא נָמֵי קָא קָדֵים אָתֵי תְּרֵי יוֹמֵי.

    קדים אתי סיהרא תלתא יומי [מקדים ובא הירח של חודש תשרי שלושה ימים לפני ראש השנה], שהרי שנה נשלמת בששה חודשים חסרים וששה חודשים מלאים. וכשמעברים שלושה חודשים יתרים ייראה הירח שלושה ימים לפני ראש השנה, וירננו האנשים על בית הדין שעושה כרצונו ואינו מתחשב כלל במולד הלבנה, והלא השתא נמי קא קדים אתי תרי יומי [עכשיו גם כן, כשמעברים רק שמונה חודשים בשנה, מקדים הוא הירח ובא שני ימים לפני ראש השנה]!

  2. כִּדְאָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה שָׁנָה מְעוּבֶּרֶת, הָכָא נָמֵי כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה שָׁנָה שֶׁלְּפָנֶיהָ מְעוּבֶּרֶת, וְעִיבּוּר שָׁנָה חוֹדֶשׁ. דַּל יַרְחָא מַלְיָא בַּהֲדֵי יַרְחָא חַסִּירָא, וְאַכַּתִּי חַד יוֹמָא! לָא אַדַּעְתַּיְיהוּ דְּאִינָשֵׁי.

    ומשיבים: כדאמר [כשם שאמר] רב משרשיא בישוב קושיה אחרת: כגון שהיתה שנה מעוברת, הכא נמי [כאן גם כן] יש ליישב באופן דומה ולומר: כגון שהיתה שנה שלפניה מעוברת בחודש נוסף, ועיבור שנה היה חודש חסר. ובמקרה זה, דל ירחא מליא בהדי ירחא חסירא [הורד חודש מלא משנה זו כנגד החודש החסר מהשנה הקודמת], ונמצא שרק שבעה חודשים מעוברים משפיעים על המולד של ראש השנה הבא, ולא שמונה. ושואלים: ואכתי חד יומא [והרי עדיין יראה המולד החדש יום אחד לפני ראש השנה]! ומשיבים: לא אדעתייהו דאינשי [אין זה על דעתם של האנשים], אין הם שמים לב להפרש של יום אחד, ולא יבואו לרנן על בין דין בגללו. עד כאן דנה הגמרא בהסברו של רב הונא לדברי המשנה "אין נראה יתר על שמונה" — שאין נראה לחכמים לעבר יותר משמונה חודשים בשנה, בדומה למה ששנינו בתחילה: "אין פוחתין מארבעה חודשים המעוברים בשנה".

  3. עוּלָּא אָמַר: לֹא נִרְאָה לַחֲכָמִים לְחַסֵּר יָתֵר עַל שְׁמוֹנָה, וּמַאי טַעְמָא קָאָמַר — מָה טַעַם אֵין פּוֹחֲתִים מֵאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים הַמְעוּבָּרִים בְּשָׁנָה — מִשּׁוּם דְּלֹא נִרְאָה לַחֲכָמִים לְחַסֵּר יָתֵר עַל שְׁמוֹנֶה.

    עולא אמר: כוונת המשנה היא שלא נראה לחכמים לחסר יתר על שמונה חודשים, ומאי טעמא קאמר [ומה טעם הדין הקודם הוא אומר]: מה טעם אין פוחתים מארבעה חדשים המעוברים בשנה — משום שלא נראה לחכמים לחסר יתר על שמונה חודשים בשנה, כלומר, לעשות תשעה חודשים חסרים, ושלושה חודשים מעוברים.

  4. מַאי שְׁנָא תִּשְׁעָה דְּלָא, דְּאִם כֵּן מְיַיתְּרָא סֵיהֲרָא תְּלָתָא יוֹמֵי, הַשְׁתָּא נָמֵי קָא מְיַיתְּרָא תְּרֵי יוֹמֵי!

    ושואלים: מאי שנא תשעה דלא [במה שונה שלא עושים תשעה חודשים חסרים] — מפני שאם כן נוספו שלושה חודשים חסרים על הראוי, וכך כשיגיע ראש השנה מייתרא סיהרא תלתא יומי [מתייתר, מתאחר מולד הירח שלושה ימים] לאחר ראש השנה, והלא השתא נמי קא מייתרא תרי יומי [עכשיו גם כן, כשמחסרים שמונה חודשים במקום ששה, מתייתר, מתאחר מולד הלבנה שני ימים] לאחר ראש השנה!

  5. כִּדְאָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה שָׁנָה מְעוּבֶּרֶת, הָכָא נָמֵי כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה שָׁנָה שֶׁלְּפָנֶיהָ מְעוּבֶּרֶת, דַּל יַרְחָא חַסִּירָא בַּהֲדֵי יַרְחָא מַלְיָא.

    ומשיבים: כדאמר [כשם שאמר] רב משרשיא בישוב קושיה אחרת: כגון שהיתה שנה מעוברת, הכא נמי [כאן גם כן] יש ליישב באופן דומה ולומר: כגון שהיתה שנה שלפניה מעוברת, והיה החודש הנוסף מלא, דל ירחא חסירא בהדי ירחא מליא [הורד חודש חסר משנה זו כנגד החודש המלא מהשנה הקודמת], ונמצא שרק שבעה חודשים חסרים משפיעים על המולד של ראש השנה הבא.

  6. וְאַכַּתִּי אִיכָּא חַד יוֹמָא, סָבְרִי: אִיתְחֲזוֹיֵי אִיתְחֲזִי וַאֲנַן לָאו אַדַּעְתִּין.

    ושואלים: ואכתי איכא חד יומא [והרי עדיין יש יום אחד] שהירח מתעכב לאחר ראש השנה, וירננו אנשים על בית הדין! ומשיבים, סברי [סבורים האנשים]: איתחזויי איתחזי ואנן לאו אדעתין [הירח החדש נראה לבית הדין אתמול, ואנו לא שמנו לב].

עמוד ב׳
  1. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? בְּעִיבּוּר שָׁנָה, דְּתַנְיָא: כַּמָּה עִיבּוּר שָׁנָה — שְׁלֹשִׁים, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: חוֹדֶשׁ.

    ושואלים: במאי קמיפלגי [במה הם חולקים] רב הונא ועולא, שנחלקו בפירוש משנתנו, האם מדובר בשמונה חודשים מלאים או חסרים? ומשיבים: במספר ימי החודש של עיבור שנה, דתניא [ששנויה ברייתא]: כמה ימים בחודש עיבור השנה? שלשים יום, רבן שמעון בן גמליאל אומר: חודש, בן עשרים ותשעה יום. רב הונא שפירש שמשנתנו עוסקת בשמונה חודשים מלאים בשנה, סבור כרבן שמעון בן גמליאל, ולפיכך, אם השנה הקודמת היתה מעוברת בחודש חסר, הרי גם אם עושים בשנה זו שמונה חודשים מלאים — יקדים המולד את ראש השנה ביום אחד בלבד. ואילו עולא סבור כחכמים, שחודש העיבור לעולם מלא, ולפיכך אין אפשרות לשמונה חודשים מלאים בשנה, מפני שכך מקדים המולד את ראש השנה ביומיים. ולכן פירש משנתנו בשמונה חודשים חסרים.

  2. מֵיתִיבִי: אִין עֲצֶרֶת חָלָה אֶלָּא בְּיוֹם הָנֵף, וְאֵין רֹאשׁ הַשָּׁנָה חָלָה אֶלָּא אוֹ בְּיוֹם הָנֵף אוֹ לְאוֹר עִיבּוּרוֹ. בִּשְׁלָמָא לְעוּלָּא, דִּשְׁמוֹנָה חֲסֵירִין עָבְדִינַן, מֵעוּבָּרִין לָא עָבְדִינַן — מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ.

    מיתיבי [מקשים] על שיטת רב הונא ממה ששנינו בברייתא: אין עצרת (חג השבועות) חלה אלא ביום הנף, כלומר, באותו יום מימי השבוע שחל בו ששה עשר בניסן, יום הנפת העומר. ואין ראש השנה הבא חלה אלא או באותו יום בשבוע שחל בו יום הנף, או לאור עיבורו, כלומר, למחרתו. ומעתה, בשלמא [נניח] לשיטת עולא, ששמונה חודשים חסירין בשנה עבדינן [עושים אנו], אבל שמונה חודשים מעוברין לא עבדינן [אין אנו עושים] — משכחת לה [מוצא אתה אותה את מה ששנינו בברייתא], כיצד?

  3. שְׁנֵיהֶן חָסֵר — בְּיוֹם הָנֵף.

    שניהן חסר, כלומר, כשהופכים בשנה זו שני חודשים (שכרגיל הם מלאים) לחסרים, ואז עושים אחד מהם בחדשי הקיץ, כגון סיון — מקדים ראש השנה ביום אחד, ואז הוא חל באותו יום בשבוע שחל בו יום הנף.

  4. אֶחָד מָלֵא וְאֶחָד חָסֵר — לְאוֹר עִיבּוּרוֹ.

    ואם היתה השנה כסדרה, אחד מלא ואחד חסר — חל ראש השנה לאור עיבורו, כלומר, למחרת יום הנף.

  5. אֶלָּא לְרַב הוּנָא דְּאָמַר: עָבְדִינַן מְעוּבָּרִין, הָא זִימְנִין דְּמַשְׁכַּחַתְּ לְאוֹר אוֹר עִיבּוּרוֹ!

    אלא לשיטת רב הונא שאמר: עבדינן [עושים אנו] שמונה חודשים מעוברין בשנה, הא זימנין דמשכחת [הרי פעמים שאתה מוצא] שראש השנה חל באותו יום בשבוע שהוא לאור אור עיבורו, כלומר, יומיים לאחר יום שחל בו יום הנף, ושלא כדברי הברייתא. שהרי כשהחודשים כסדרם, אחד מלא ואחד חסר, יחול ראש השנה לאור עיבורו. וכשהופכים שני חודשים חסרים בשנה לחודשים מלאים, ועושים אחד מהם בקיץ (בין יום הנף לראש השנה), יחול ראש השנה יום אחד מאוחר מהרגיל!

  6. אָמַר לְךָ רַב הוּנָא: וּלְעוּלָּא מִי נִיחָא? שְׁמוֹנָה הוּא דְּלָא עָבְדִינַן, הָא שִׁבְעָה עָבְדִינַן. שִׁבְעָה זִימְנִין דְּלָא עָבְדִינַן בְּסִיתְוָא וְעָבְדִינַן בְּקַיְיטָא, וְהָא הֲוָה לְאוֹר אוֹר עִיבּוּרוֹ!

    ומשיבים, אמר [יכול לומר] לך רב הונא: ולשיטת עולא מי ניחא [האם נוחה הברייתא]? והרי גם לשיטתו, שמונה מלאים הוא דלא עבדינן [שאין אנו עושים], הא [אבל] שבעה מלאים עבדינן [אנו עושים]. והרי גם כשעושים רק שבעה חודשים מלאים, זימנין דלא עבדינן בסיתוא ועבדינן בקייטא [פעמים שאין אנו עושים את החודש המלא הנוסף בחורף, ואנו עושים אותו בקיץ], בין יום הנף לראש השנה, והא הוה [והרי גם במקרה זה חל] ראש השנה באותו יום בשבוע שחל לאור אור עיבורו (יומיים לאחר יום הנף), ומדוע לא הזכירה הברייתא גם אופן זה?

  7. אֶלָּא, הָא מַנִּי? אֲחֵרִים הִיא, דְּתַנְיָא: אֲחֵרִים אוֹמְרִים: אֵין בֵּין עֲצֶרֶת לַעֲצֶרֶת, וְאֵין בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֶלָּא אַרְבָּעָה יָמִים בִּלְבַד, וְאִם הָיְתָה שָׁנָה מְעוּבֶּרֶת — חֲמִשָּׁה.

    אלא יש לומר כי הא מני [ברייתא זו כשיטת מי היא]? כשיטת אחרים היא, החולקים על משנתנו, וסבורים כי אפילו שבעה חדשים מלאים אין עושים; דתניא [ששנויה ברייתא], אחרים אומרים: חודשי השנה הולכים כסדרם לעולם, אחד מלא ואחד חסר, וכך יש בשנה שלוש מאות חמישים וארבעה ימים, חמישים שבועות מלאים ועוד ארבעה ימים. ולפי זה לעולם אין בין עצרת לעצרת, כלומר, בין היום בשבוע שחלה בו העצרת בשנה שעברה לבין היום בשבוע שחלה בו העצרת בשנה זו, וכן אין בין ראש השנה לראש השנה, אלא ארבעה ימים בלבד, ואם היתה שנה מעוברת ונוסף עליה חודש, שהוא בן עשרים ותשעה יום (ארבעה שבועות ויום אחד) — יש חמשה ימים בין עצרת שבשנה זו לעצרת שבשנה שאחריה.

  8. סוֹף סוֹף, לַאֲחֵרִים, בְּיוֹם הָנֵף — לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ!

    ומקשים: סוף סוף, כשאתה הולך לדרך זו, הרי לשיטת אחרים, מה ששנינו בברייתא שראש השנה יחול באותו יום שחל בו יום הנף — לא משכחת לה [אין אתה מוצא אותה], שהרי לשיטתם לעולם אין מחסרים חודש נוסף בקיץ, ואם כן לעולם יבוא ראש השנה רק למחרתו!

  9. אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה שָׁנָה מְעוּבֶּרֶת, וְעִיבּוּר שָׁנָה שְׁלֹשִׁים יוֹם, דַּל יַרְחָא לְבַהֲדֵי יַרְחָא, דְּמַשְׁכַּחַתְּ לָהּ בְּיוֹם הָנֵף.

    אמר רב משרשיא: ייתכן הדבר לשיטת אחרים, כגון שהיתה שנה זו מעוברת, וחודש אדר שנוסף כעיבור השנה היה בן שלשים יום, וכך נמצא ראש השנה מתעכב יום נוסף, ויש הפרש של ששה ימים בין ראש השנה הקודם וראש השנה הבא. ומכיוון שלשיטת אחרים אין בין ראש השנה לראש השנה אלא חמישה ימים, יש להפוך אחד מחודשי הקיץ המלאים לחודש חסר, ואז דל ירחא לבהדי ירחא [הורד חודש חסר שעשית בקיץ כנגד חודש העבור], שהיה מלא, וכך נשמרת המסגרת. וחיסור זה של יום אחד מחודשי הקיץ מביא לכך דמשכחת לה [שמוצא אתה את ראש השנה] חל באותו יום בשבוע שחל בו יום הנף, יום אחד מוקדם מן הרגיל.

  10. אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְרָבָא: ״אֲחֵרִים״, מִנְיָנָא אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן? הָא קָא מַשְׁמַע לַן, דְּלָא בָּעֵינַן מִצְוָה לְקַדֵּשׁ עַל פִּי הָרְאָיָה.

    אמר ליה [לו] רב אדא בר אהבה לרבא בתמיהה: החכם המכונה "אחרים", מנינא אתא לאשמועינן [מנין הימים שבין ראש השנה לראש השנה בא להשמיענו]? די היה שיאמר באופן עקרוני, שאין משנים כלל מסדר החודשים אחד מלא ואחד חסר, וממילא היינו יודעים שאין בין עצרת לעצרת אלא ארבעה ימים בלבד! אמר לו רבא: הא קא משמע לן [דבר נוסף זה הוא משמיע לנו], דלא בעינן [שאין אנו צריכים] להתחשב בכך שמצוה לקדש על פי הראיה, אלא כשהחודש צריך להיות חסר לפי סדר החודשים — מקדשים את החודש הבא ביום השלושים, גם אם לא נראתה הלבנה.

  11. מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא וְהָאִיכָּא יוֹמָא דְּשָׁעֵי, וְיוֹמָא דִּתְלָתִין שְׁנֵי, כֵּיוָן דְּלֵיתֵיהּ בְּכֹל שַׁתָּא לָא קָא חָשֵׁיב.

    ועוד מתקיף לה [מקשה על כך] רבינא על שיטת "אחרים": כיצד ייתכן שההפרש בין שנה לשנה הוא לעולם בן ארבעה ימים? והלא שנת הלבנה היא שלוש מאות חמישים וארבעה ימים, ועוד שמונה שעות, ושמונה מאות ושבעים וששה חלקי שעה (מתוך אלף ושמונים), ולפי זה, האיכא יומא דשעי [הרי בכל שלוש שנים יש יום נוסף שהצטבר מתוספת שמונה השעות שבכל שנה], וכן יש יומא דתלתין שני [יום שנוסף לכל שלושים שנה], ומהצטברות שמונה מאות ושבעים וששה החלקים הנוספים שבכל שנה! ומשיבים: כיון דליתיה בכל שתא לא קא חשיב [כיוון שיום זה אינו נוסף בכל שנה אין הוא מחשיב אותו בברייתא]. ושבים למחלוקת רב הונא ועולא בפירוש משנתנו.

  12. וְאַף שְׁמוּאֵל סָבַר לַהּ כְּרַב הוּנָא, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין שְׁנַת לְבָנָה פְּחוּתָה מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם יוֹם, וְלֹא יְתֵירָה עַל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה יוֹם.

    ומעירים: ואף שמואל סבר לה [סבור באותה מחלוקת] כרב הונא, שעושים שמונה חודשים מלאים בשנה, שאמר שמואל: אין שנת לבנה פחותה משלש מאות וחמשים ושתים יום, ולא יתירה על שלש מאות וחמשים וששה יום,

  13. הָא כֵּיצַד? שְׁנֵיהֶם מְלֵאִין — שִׁשָּׁה, שְׁנֵיהֶם חֲסֵירִין — שְׁנַיִם, אֶחָד מָלֵא וְאֶחָד חָסֵר — אַרְבָּעָה.

    הא כיצד? כאשר שני חודשים שבדרך כלל הם חסרים נעשים שניהם מלאין — שנת הלבנה היא בת שלוש מאות וחמישים וששה יום. כאשר שני חודשים שבדרך כלל הם מלאים נעשים שניהם חסירין — היא בת שלוש מאות וחמישים ושנים יום. וכאשר החודשים כסדרם אחד מלא ואחד חסר — מנין הימים שבשנה זו הוא שלוש מאות וחמישים וארבעה יום. הרי שהוא סבור ששנה יכולה להיות בת שני חודשים מלאים נוספים, ובסך הכל שמונה חודשים מלאים.

  14. מֵיתִיבִי: הֲרֵינִי נָזִיר ״כִּימוֹת הַחַמָּה״ — מוֹנֶה נְזִירוּת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה יָמִים, כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה. ״כִּימוֹת הַלְּבָנָה״ — מוֹנֶה נְזִירוּת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה יָמִים, כְּמִנְיַן יְמוֹת הַלְּבָנָה. וְאִם אִיתָא, זִימְנִין דְּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ שִׁשָּׁה!

    מיתיבי [מקשים] על שיטה זו, ממה ששנינו בברייתא: אמר "הריני נזיר כימות החמה" — מונה נזירות שלש מאות וששים וחמשה ימים, כמנין ימות החמה. אמר: "הריני נזיר כימות הלבנה" — מונה נזירות שלש מאות וחמשים וארבעה ימים כמנין ימות הלבנה. ואם איתא, זימנין דמשכחת לה ששה [ואם יש מקום לשיטה שמעברים שמונה חודשים בשנה, פעמים שאתה מוצא בשנת הלבנה שלוש מאות וחמישים וששה ימים]!

  15. בִּנְדָרִים הַלֵּךְ אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, וְרוֹב שָׁנִים.

    ומשיבים: בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ורוב שנים, וכוונת הנודר היתה בוודאי לשנה המצויה, שהיא בת שלוש מאות וחמישים וארבעה ימים.

  16. וְאַף רַבִּי סָבַר לַהּ כְּרַב הוּנָא, דְּתַנְיָא: מַעֲשֶׂה וְעָשָׂה רַבִּי (כְּרַב הוּנָא) תִּשְׁעָה חֲסֵירִים, וְנִרְאָה חוֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ, וְהָיָה רַבִּי תָּמֵיהַּ וְאוֹמֵר: עָשִׂינוּ תִּשְׁעָה חֲסֵירִין וְנִרְאֶה חוֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ! אָמַר לְפָנָיו רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי: שֶׁמָּא שָׁנָה מְעוּבֶּרֶת הָיְתָה?

    ומוסיפים: ואף רבי סבר לה [סבור באותה מחלוקת] כרב הונא, שאפשר לעשות שמונה חודשים מלאים בשנה, דתניא [ששנויה ברייתא]: מעשה ועשה רבי כרב הונא תשעה חודשים חסירים בשנה, ולמרות זאת נראה חודש (הירח החדש) בזמנו, כלומר, ביום המיועד לראש השנה ולא אחר כך, והיה רבי תמיה ואומר: עשינו תשעה חסירין, ונראה חודש בזמנו! אמר לפניו ר' שמעון בר רבי: שמא שנה מעוברת היתה השנה הקודמת,

22 מקטעים · הטקסט והביאור מתוך ספריא — ביאור שטיינזלץ, מהדורת קורן־דוידסון