מְחַוַּורְתָּא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּרַבִּי מֵאִיר סְבִירָא לֵיהּ, דְּחָיֵישׁ לְמִיעוּטָא.

מחוורתא [מחוור הדבר] שר' ישמעאל כר' מאיר סבירא ליה [סבור הוא], דחייש למיעוטא [שחושש למיעוט]. ולכן הקונה עז מן הגוי לאחר שנתה הראשונה, וילדה — הרי זה ספק בכור, שמא היא מן המיעוט שאינן יולדות בתוך שנתן.

רָבִינָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, כִּי אָזְלִי רַבָּנַן בָּתַר רוּבָּא — בְּרוּבָּא דְּלָא תְּלֵי בְּמַעֲשֶׂה, אֲבָל רוּבָּא דִּתְלֵי בְּמַעֲשֶׂה — לָא.

רבינא אמר: יש להסביר את דברי ר' ישמעאל אפילו תימא [תאמר] שהוא סבור כשיטת רבנן [חכמים], ההולכים אחר הרוב ואינם חוששים למיעוט. שכן, כי אזלי רבנן בתר רובא [כאשר הולכים חכמים אחר הרוב] הרי זה ברובא דלא תלי [ברוב שלא תלוי] במעשה, אלא שכך הוא טבעם של דברים, אבל רובא דתלי [רוב שתלוי] במעשה — לא, וכאן שהדבר תלוי בשאלה האם הבהמה נרבעה על ידי זכר — אין הולכים אחר הרוב.

תָּנוּ רַבָּנַן: עֵז בַּת שְׁנָתָהּ — וַדַּאי לַכֹּהֵן, מִיכָּן וּלְהַלָּן — סָפֵק. רָחֵל בַּת שְׁתַּיִם — וַדַּאי לַכֹּהֵן, מִיכָּן וּלְהַלָּן — סָפֵק. פָּרָה בַּת שָׁלֹשׁ — וַדַּאי לַכֹּהֵן, מִיכָּן וּלְהַלָּן — סָפֵק. חֲמוֹרָה — כְּפָרָה. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חֲמוֹרָה בַּת אַרְבַּע שָׁנִים. עַד כָּאן דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

א הדיון שבמשנתנו הובא באופן מפורט יותר בברייתא. וכך תנו רבנן [שנו חכמים]: הלוקח מן הגוי עז, וילדה זכר כשהיא בת שנתה הראשונה — הולד ודאי לכהן, מפני שודאי לא ילדה קודם לכן. אם ילדה מיכן ולהלן, לאחר שמלאה לה שנה — ספק. וכן קנה רחל וילדה זכר בת שתים (בשנתה השניה) — ודאי לכהן, ילדה מיכן ולהלן — ספק. קנה פרה וילדה זכר בת שלש (בשנתה השלישית) — ודאי לכהן, ילדה מיכן ולהלן — ספק. חמורה — דינה כפרה. ר' יוסי בר' יהודה אומר: חמורה בת ארבע שנים. עד כאן דברי ר' ישמעאל.

כְּשֶׁנֶּאְמְרוּ דְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לָהֶן: צְאוּ אִמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל: טָעִיתָ! אִילּוּ בְּוָולָד בִּלְבַד הַבְּהֵמָה נִפְטֶרֶת — הָיָה כִּדְבָרֶיךָ, אֶלָּא סִימַן הַוָּולָד בִּבְהֵמָה דַּקָּה — טִינּוּף, וּבַגַּסָּה — שִׁלְיָא, וּבָאִשָּׁה — שָׁפִיר וְשִׁלְיָא.

וכשנאמרו דברים אלו לפני ר' יהושע, אמר להן, צאו אמרו לו לר' ישמעאל: טעית! אילו בוולד בלבד הבהמה נפטרת — היה כדבריך, שאין עז יולדת ולד גמור וחוזרת ויולדת בשנתה הראשונה. אלא שאמרו חכמים: סימן הוולד בבהמה דקה — טינוף, מעין לכלוך שיצא מרחמה, ובגסה — שליא, ובאשה — שפיר ושליא.

וַאֲנִי אֵין אֲנִי אוֹמֵר כֵּן, אֶלָּא: עֵז שֶׁטִּינְּפָה בַּת שִׁשָּׁה — יוֹלֶדֶת בְּתוֹךְ שְׁנָתָהּ, רָחֵל שֶׁטִּינְּפָה בַּת שְׁנָתָהּ — יוֹלֶדֶת בְּתוֹךְ שְׁתַּיִם. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: אֲנִי לֹא בָּאתִי לִידֵי מִדָּה זוֹ, אֶלָּא: כֹּל שֶׁיָּדוּעַ שֶׁבִּיכְּרָה — אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם, וְכֹל שֶׁלֹּא בִּיכְּרָה — הֲרֵי זוֹ לַכֹּהֵן, סָפֵק — יֵאָכֵל בְּמוּמוֹ לַבְּעָלִים.

והוסיף ר' יהושע: זה מה שלימדוני חכמים, ואולם אני אין אני אומר כן, אלא לדעתי: עז שטינפה בת ששה חדשים — יולדת עוד פעם בתוך שנתה, רחל שטינפה בת שנתה — יולדת בתוך שתים. אמר ר' עקיבא: אני לא באתי לידי מדה זו, כלומר, איני יכול לדון באופן זה, אלא: כל שידוע שכבר ביכרה קודם לכן — אין כאן לכהן כלום, וכל שלא ביכרה — הרי זו לכהן, ואם היה זה ספק — יאכל במומו לבעלים. ודנים בפרטי הברייתא.

בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ? לֵימָא בְּטִינּוּף פּוֹטֵר קָמִיפַּלְגִי, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר טִינּוּף אֵינוֹ פּוֹטֵר, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר טִינּוּף פּוֹטֵר?

ותחילה שואלים: במאי קמיפלגי [במה חלוקים] ר' ישמעאל ור' יהושע? לימא [האם לומר] כי מדובר במקרה שיצא ממנה טינוף, ובשאלה אם טינוף פוטר מן הבכורה קמיפלגי [חלוקים הם], ר' ישמעאל סבר [סבור] כי טינוף אינו פוטר, שאינו סימן לולד, והנולד לאחר טינוף הריהו בכור גמור, ור' יהושע סבר [סבור] כי טינוף פוטר?

אִי דַּחֲזֵינָא דְּטַינִּוף — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּטִינּוּף פּוֹטֵר, וְהָכָא בְּחוֹשְׁשִׁין לְטִינּוּף קָא מִיפַּלְגִי: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: אֵין חוֹשְׁשִׁין לְטִינּוּף, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר: חוֹשְׁשִׁין לְטִינּוּף.

ומשיבים: אינו כן, אלא אי דחזינן [אם רואים אנו] שהיה טינוף לפני לידת ולד זה — דכולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חלוקים] שטינוף פוטר. והכא [וכאן] בשאלה אם חוששין לכך שהיה טינוף לפני לידת ולד זה קא מיפלגי [חלוקים הם], ר' ישמעאל סבר [סבור]: אין חוששין לטינוף, ולכן ולד זה שנולד עכשיו הריהו בכור ודאי, ויינתן לכהן. ור' יהושע סבר [סבור]: חוששין לטינוף, ומספק יישאר הולד ביד הבעלים.

וְלָא חָיֵישׁ? וְהָאָמַר רָבָא: מְחַוַּורְתָּא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּרַבִּי מֵאִיר סְבִירָא לֵיהּ, דְּחָיֵישׁ לְמִיעוּט! כִּי חָיֵישׁ — לְחוּמְרָא, לְקוּלָּא — לָא חָיֵישׁ.

ושואלים: וכי ר' ישמעאל לא חייש [אינו חושש] למיעוט? והאמר[והרי אמר] רבא לעיל, בדין עז שילדה לאחר שנתה הראשונה: מחוורתא [מחוור הדבר] שר' ישמעאל, הסבור שהולד שילדה הוא ספק בכור, כר' מאיר סבירא ליה [סבור הוא], דחייש [שחושש] למיעוט, שהרי רוב בהמות יולדות בשנתן הראשונה! ומשיבים: כי חייש [כאשר הוא חושש] למיעוט — הרי זה לחומרא [להחמיר], ולחייב בבכורה מספק. אבל כאשר הליכה אחר המיעוט (וכגון מיעוט בהמות שמטנפות) מביאה לקולא [להקל] ולפטור מן הבכורה — לא חייש [אינו חושש] למיעוט.

וְאִיבָּעֵית אֵימָא: בֵּין לְקוּלָּא בֵּין לְחוּמְרָא חָיֵישׁ, וְהָכָא בִּמְטַנֶּפֶת וְחוֹזֶרֶת וְיוֹלֶדֶת בְּתוֹךְ שְׁנָתָהּ קָמִיפַּלְגִי, דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: מְטַנֶּפֶת אֵינָהּ חוֹזֶרֶת וְיוֹלֶדֶת בְּתוֹךְ שְׁנָתָהּ, וְהָא מִדְּאוֹלִיד — וַדַּאי לָא טַנִּיף. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר: מְטַנֶּפֶת חוֹזֶרֶת וְיוֹלֶדֶת בְּתוֹךְ שְׁנָתָהּ.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: ר' ישמעאל בין לקולא בין לחומרא חייש [בין להקל בין להחמיר חושש] למיעוט, והכא [וכאן] שאינו חושש לטינוף, בשאלה אם עז מטנפת וחוזרת ויולדת בתוך שנתה הראשונה קמיפלגי [חלוקים הם], שר' ישמעאל סבר [סבור]: אם עז מטנפת — אינה חוזרת ויולדת בתוך שנתה, והא מדאוליד [וזו מכיון שהולידה] בתוך שנתה — ודאי לא טניף [טינפה קודם]. ור' יהושע סבר [סבור]: אם מטנפת — חוזרת ויולדת בתוך שנתה, וולד זה ספק בכור, שמא כבר טינפה וחזרה וילדה בתוך שנתה.

וַאֲנִי אֵינִי אוֹמֵר כֵּן, אֶלָּא עֵז שֶׁטִּינְּפָה בַּת שִׁשָּׁה — יוֹלֶדֶת תּוֹךְ שְׁנָתָהּ, רָחֵל שֶׁטִּינְּפָה בַּת שְׁנָתָהּ — יוֹלֶדֶת בְּתוֹךְ שְׁתַּיִם. מַאי אִיכָּא בֵּין גְּמָרֵיהּ לִסְבָרֵיהּ?

ב שנינו בברייתא, כי לאחר שהביא ר' יהושע מה שלמד מרבותיו, הוסיף ואמר: ואני איני אומר כן, אלא עז שטינפה בת ששה — יולדת תוך שנתה, רחל שטינפה בת שנתה — יולדת בתוך שתים. ושואלים: מאי איכא בין גמריה לסבריה [מה הבדל יש בין מה שקיבל ר' יהושע במסורת לסברתו], שהוא אומר "אני איני אומר כן"? והרי שניהם מסכימים שעז שטינפה יכולה ללדת בתוך שנתה הראשונה!

שֶׁטִּינְּפָה בְּסוֹף שִׁשָּׁה, וְאִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דִּזְעֵירִי, דְּאָמַר זְעֵירִי: אֵין טִינּוּף פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם.

ומשיבים: חלוקים הם בעז שטינפה בסוף ששה, לאחר שמלאו לה ששה חדשים, כשהתחיל החודש השביעי, וילדה בתוך שנתה, האם כבר נפטרה מתחילה מן הבכורה. ואיכא בינייהו [ויש ביניהם מחלוקת] לגבי מה שאמר זעירי, שאמר זעירי: אין טינוף נחשב כסימן ולד לפטור מן הבכורה, אם היא חוזרת ומתעברת פחות משלשים יום לאחר הטינוף.

לִגְמָרֵיהּ — אִית לֵיהּ דִּזְעֵירִי, לִסְבָרֵיהּ — לֵית לֵיהּ דִּזְעֵירִי.

לגמריה [לפי המסורת שבידו] — אית ליה [יש לו, הריהו סבור] כדברי זעירי. והואיל ובהמה דקה יולדת לאחר חמישה חודשי עיבור שלמים, נמצא שאם ילדה בתוך שנתה, משמע שנתעברה לפני תום החודש השביעי. והטינוף שאירע בתחילת אותו חודש ("בסוף ששה") היה פחות משלושים יום קודם שנתעברה, ואין זה טינוף הפוטר מן הבכורה. ואילו לסבריה [לפי סברתו] של ר' יהושע עצמו — לית ליה [אינו מקבל את דברי] זעירי, אלא לדעתו יש טינוף בפחות משלושים יום. ולכן גם אם טינפה בתחילת החודש השביעי — יש אפשרות שתתעבר קודם שייגמר חודש זה, ותלד בתוך שנתה.

וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דִּזְעֵירִי, וְהָכָא — בְּיוֹלֶדֶת לִמְקוּטָּעִין קָמִיפַּלְגִי;

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] באופן אחר: דכולי עלמא אית להו [הכל יש להם, מקבלים את דברי] זעירי, ואם טינפה בתחילת החודש השביעי — אינה מתעברת קודם שיתחיל החודש השמיני, ולא נותרו לה חמישה חודשי עיבור מלאים עד סוף שנתה. והכא [וכאן] בשאלה האם בהמה יולדת למקוטעין כלומר, שלא בחמישה חדשים מלאים, קמיפלגי [חלוקים הם],

לִגְמָרֵיהּ — לָא אָמְרִינַן יוֹלֶדֶת לִמְקוּטָּעִין, לִסְבָרֵיהּ — אָמְרִינַן יוֹלֶדֶת לִמְקוּטָּעִין.

לגמריה [לפי מסורתו] — לא אמרינן [אין אנו אומרים] שבהמה יולדת למקוטעין, ואם ילדה בתוך שנתה — סימן שנתעברה פחות משלושים יום לאחר שטינפה, ואין זה טינוף הפוטר מן הבכורה. לסבריה [לפי סברתו] — אמרינן [אומרים אנו] שיולדת למקוטעין, ויתכן שנתעברה שלושים יום לאחר שטינפה, אלא שעיבורה נמשך פחות מחמישה חודשים מלאים.

וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לָא אָמְרִינַן יוֹלֶדֶת, וְהָכָא בְּמִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ קָמִיפַּלְגִי. לִסְבָרֵיהּ — אָמְרִינַן מִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ, לִגְמָרֵיהּ — לָא אָמְרִינַן מִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: לדעת הכל אין טינוף פחות משלושים יום, וגם לא אמרינן [אין אנו אומרים] שהיא יולדת למקוטעין. והכא [וכאן] מדובר באופן שנראה טינוף ביום הראשון של החודש השביעי, ובשאלה האם מקצת היום נחשב ככולו קמיפלגי [חלוקים הם], לסבריה [לפי סברתו] — אמרינן [אומרים אנו]: מקצת היום ככולו, וביום השלושים לטינוף יכולה להתעבר, ויתכן כי נשלמו חמישה חדשי העיבור בתוך שנתה. לגמריה [לפי מסורתו] — לא אמרינן [אין אנו אומרים] מקצת היום ככולו. ולכן יכולה להתעבר רק למחרת, ולא נותרו חמישה חדשים מלאים עד לסוף השנה.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: אֲנִי לֹא בָּאתִי לִידֵי מִדָּה זוֹ, אֶלָּא כֹּל שֶׁיָּדוּעַ כּוּ׳. מַאי אִיכָּא בֵּין רַבִּי עֲקִיבָא לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ?

א שנינו בברייתא שאמר ר' עקיבא: אני לא באתי לידי מדה זו. אלא כל שידוע שכבר ביכרה קודם לכן — אין כאן לכהן כלום, וכל שלא ביכרה — הרי זה לכהן. ואם ספק — ייאכל במומו לבעלים. ושואלים: מאי איכא [מה הבדל בהלכה יש] בין ר' עקיבא לר' יהושע?

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא מִסּוּרָא: חָלָב פּוֹטֵר אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: חָלָב פּוֹטֵר, הַלֵּךְ אַחַר רוֹב בְּהֵמוֹת, וְרוֹב בְּהֵמוֹת אֵין חוֹלְבוֹת אֶלָּא אִם כֵּן יוֹלְדוֹת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר: הָא אִיכָּא מִיעוּטָא דְּחוֹלְבוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יוֹלְדוֹת.

אמר ר' חנינא מסורא: מדובר כאן בעז שהגיעה לידי ישראל כשהיא נותנת חלב, ובשאלה האם חלב פוטר מן הבכורה איכא בינייהו [יש מחלוקת ביניהם], האם דבר זה שהעז מניקה מוכיח שכבר ילדה, והולד שילדה עכשיו אינו בכור; ר' עקיבא סבר [סבור]: חלב פוטר, שהרי הלך אחר רוב בהמות, ורוב בהמות אין חולבות (נותנות חלב) אלא אם כן יולדות קודם. ור' יהושע סבר [סבור]: הא איכא מיעוטא [הרי יש מיעוט] בהמות שחולבות אף על פי שאין יולדות, ויש לחשוש לכך, והריהו ספק בכור.

וּמִי חָיֵישׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְמִיעוּט? וְהָתְנַן: הָיְתָה לָהּ חֲמוֹת — אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת, יָצְאָה מְלֵיאָה — חוֹשֶׁשֶׁת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת.

ושואלים: ומי חייש [והאם חושש] ר' יהושע למיעוט? והתנן [והרי שנינו במשנה]: מי שנפטר בעלה בלא בנים, ולא היו לו אחים ליבם אותה, והיא רוצה להינשא. אם היתה לה לאישה זו חמותה שיצאה למדינת הים — אינה חוששת שמא ילדה חמותה אח לבעלה, והיא צריכה להמתין לו ליבום. אבל אם יצאה חמותה מליאה, כלומר, מעוברת — חוששת האלמנה שמא ילדה חמותה בן. ר' יהושע אומר: אינה חוששת.

וְאָמְרִינַן: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ? קָסָבַר: רוֹב מְעוּבָּרוֹת יוֹלְדוֹת, וּמִיעוּט מַפִּילוֹת, וְכׇל הַיּוֹלְדוֹת — מֶחֱצָה זְכָרִים וּמֶחֱצָה נְקֵבוֹת. סְמוֹךְ מִיעוּטָא דְּמַפִּילוֹת לְמֶחֱצָה דִּנְקֵבוֹת, וְהָווּ לְהוּ זְכָרִים מִיעוּטָא, וּלְמִיעוּטָא לָא חָיְישִׁינַן!

ואמרינן [ואמרנו]: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' יהושע שאינה חוששת? קסבר [סבור הוא]: רוב הנשים המעוברות יולדות, ומיעוט מהן מפילות, וכל היולדות — מחצה מן הנולדים הם זכרים ומחצה נקבות. אם כן, כשאנו באים לדון האם יש לחשוש שחמותה ילדה אח לבעלה, סמוך מיעוטא [צרף את המיעוט] של נשים מעוברות שמפילות, למחצה של נקבות שנולדות, והוו להו זכרים מיעוטא [ונמצאו הזכרים הנולדים מיעוט], ולמיעוטא לא חיישינן [ולמיעוט אין אנו חוששים]!

אֶלָּא אֵיפוֹךְ, וְהָתַנְיָא: חָלָב פּוֹטֵר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: חָלָב אֵינוֹ פּוֹטֵר.

אלא צריכים לומר: איפוך [הפוך] את הסברות, ואמור שר' יהושע הוא זה שטוען שהחלב פוטר מן הבכורה, משום שאינו חושש למיעוט חולבות שלא ילדו, ור' עקיבא חושש למיעוט שחולבות אף שלא ילדו, והרי זה בכור מספק. ומוסיפים, והתניא [וכן שנויה ברייתא] מפורשת כהסבר זה: חלב פוטר, אלו דברי ר' יהושע, ר' עקיבא אומר: חלב אינו פוטר.

תָּנוּ רַבָּנַן: גְּדִיָּיה שֶׁיָּלְדָה שָׁלֹשׁ בָּנוֹת, וְכׇל בְּנוֹתֶיהָ יָלְדוּ שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ — כּוּלָּן נִכְנָסוֹת לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֲנִי רָאִיתִי שֶׁעִישְּׂרָה בְּתוֹךְ שְׁנָתָהּ. לְמָה לִי לְמִיתְנֵי שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ? תּוֹלֵיד חַד מִינַּיְיהוּ תְּלָת, וְאִינָךְ תַּרְתֵּי תַּרְתֵּי!

ב תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: גדייה שילדה שלש בנות בבת אחת, וכל בנותיה ילדו גם הן שלש שלש — כולן, הבנות ובנותיהן, נכנסות לאותו דיר כדי להתעשר, להפריש אחת מהן למעשר בהמה. כלומר, ייתכן שייוולדו עשר הגדיות באותה שנה, שהרי אין מעשרים מבהמות שנולדו בשנה אחת על בהמות שנולדו בשנה אחרת. אמר ר' שמעון: אני ראיתי גדיה כזו שעישרה את בנותיה ובנות בנותיה בתוך שנתה, כלומר, שנולדו כולן בשנה אחת. ושואלים על סגנון הברייתא: אם התנא רוצה להביא דוגמה לעשר גדיות שנולדו בשנה אחת, למה לי למיתני [לשנות] שכל בנותיה של הגדיה ילדו שלש שלש? די אם תוליד חד מינייהו תלת [אחת מהן שלוש], ואינך תרתי תרתי [והשתים האחרות ילדו שתים שתים], ובסך הכל עשר גדיות, שלוש בנות ושבע בנותיהן!

אַיְּידֵי דְּאִיכָּא חֲדָא דְּלָא סַגִּיא בְּלָא שָׁלֹשׁ, תְּנָא כּוּלְּהוּ דְּיָלְדוּ שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ. וּלְמָה לִי לְמִיתְנֵי שָׁלֹשׁ כְּלָל? לֵילְדוּ כּוּלְּהוּ תַּרְתֵּי, וְתִיהְדַּר אִיהִי וְתוֹלֵיד בַּהֲדַיְהִי!

ומשיבים: איידי דאיכא חדא דלא סגיא [מתוך שיש אחת שאי אפשר] בלא שתלד שלש, תנא כולהו [שנה לגבי כולן] שילדו שלש שלש. ושואלים: ולמה לי למיתני [לשנות] שלש כלל? לילדו כולהו תרתי [שילדו כולן שתים], ותיהדר איהי ותוליד בהדיהן [ותחזור היא, האם, ותוליד גם היא עוד גדייה אחת יחד איתן], ונמצאו בסך הכל עשר! ומכאן משמע שלדעתו לא ייתכן שעז תלד פעמיים במשך שנה.